שתלי שיניים ברמת השרון | מרכז רפואי שילמן

מהו שתל דנטלי

שתל דנטלי הוא התקן רפואי העשוי טיטניום או מסגסוגת המכילה טיטניום, המוחדר לעצם הלסת ומשמש כבסיס לשיקום השן החסרה. בניגוד לגשר או לתותבת, הנשענים על שיניים קיימות או על רקמות הפה, השתל נתמך ישירות על ידי העצם ומחליף למעשה את תפקידו של שורש השן.

השיקום המלא מורכב משלושה רכיבים נפרדים. גוף השתל הוא החלק המוחדר לעצם. המבנה (Abutment) הוא רכיב הביניים המחבר בין השתל לשיקום שמעליו, ומותקן לאחר תום תקופת ההחלמה. השיקום עצמו — כתר בודד, גשר או שיקום נרחב — הוא החלק הנראה בפה.

התהליך הביולוגי שעליו נשענת יציבות השתל נקרא אוסאואינטגרציה: היווצרות מגע ישיר בין עצם חיה לבין פני השטח של השתל, ללא רקמה חוצצת ביניהם. תהליך זה דורש זמן, והוא הסיבה המרכזית לכך שברוב המקרים אין מרכיבים שיקום קבוע על שתל מיד לאחר החדרתו.

הטיטניום נבחר לשימוש זה בשל תכונותיו: הוא ביו-תואם, כלומר רקמות הגוף אינן מגיבות אליו כאל גוף זר שיש לדחות, ובעל חוזק מכני המאפשר לו לשאת כוחות לעיסה לאורך זמן. פני השטח של שתלים מודרניים עוברים עיבוד המיועד להגדיל את שטח המגע עם העצם.

מתי נשקלת השתלה

השתלה נשקלת כאשר קיים חוסר בשן אחת או יותר, או כאשר שן קיימת אינה ניתנת לשימור. ההחלטה אינה נגזרת מהחוסר עצמו אלא מהשילוב בין מצב העצם, מצב הרקמות הרכות, הסגר והעדפות המטופל.

חוסר בשן בודדת

שתל בודד הנושא כתר מאפשר שיקום של השן החסרה מבלי לערב את השיניים הסמוכות. בגשר מסורתי נדרשת השחזה של השיניים משני צדי החסר, גם כאשר הן שלמות ובריאות. שיקול זה משמעותי במיוחד כאשר השיניים השכנות אינן זקוקות לטיפול מכל סיבה אחרת.

חוסר בכמה שיניים ברצף

במצב זה ניתן לשקם באמצעות מספר שתלים הנושאים גשר. מספר השתלים אינו זהה בהכרח למספר השיניים החסרות, והוא נקבע לפי אורך המקטע, איכות העצם והכוחות הצפויים באזור.

חוסר בשיניים מפוזרות

כאשר החוסרים מפוזרים בלסת, התכנון מתייחס לפה כמכלול. לעיתים עדיף לרכז את השיקום ולא לשקם כל חוסר בנפרד, בהתאם לסגר ולעומסים.

לסת ללא שיניים

ניתן לשקם לסת ללא שיניים באמצעות שיקום קבוע הנתמך בשתלים, או באמצעות תותבת נשלפת המיוצבת עליהם. שתי האפשרויות נבדלות זו מזו בתחושה, באופן הניקוי היומיומי, בתחזוקה ובעלות, והן נדונות במפורש לפני ההחלטה.

תותבת שאינה יציבה

תותבת נשלפת ותיקה עלולה לאבד יציבות עם השנים, בין היתר בשל שינויים ברכס העצם. ייצוב באמצעות שתלים עשוי לשפר את התפקוד באכילה ובדיבור.

שן שאינה ניתנת לשימור

שן שנסדקה לעומק, שנשברה מתחת לקו החניכיים או שטיפול השורש בה נכשל, עשויה להיות מועמדת לעקירה ולשיקום בשתל. סעיף נפרד בעמוד זה עוסק בשיקול שבין שימור לעקירה.

למי השתלה עשויה להתאים

התאמה להשתלה נקבעת בבדיקה, ולא ניתן לקבוע אותה מראש. עם זאת, קיימים תנאים כלליים שנבדקים בכל מקרה:

• כמות ואיכות עצם מספקות באתר המיועד, או אפשרות להשלימן בהליך מכין.
• רקמות חניכיים בריאות או ניתנות לייצוב לפני ההשתלה.
• מצב בריאותי כללי יציב, ובכלל זה איזון של מחלות רקע.
• היגיינת פה ברמה המאפשרת תחזוקה של השיקום לאורך זמן.
• סגר המאפשר חלוקת עומסים סבירה על השיקום המתוכנן.
• סיום גדילת הלסתות. בצעירים נבדק הנושא בנפרד, משום שהשתל אינו נע עם הלסת המתפתחת.

עמידה בתנאים אלה אינה מבטיחה תוצאה, והיעדר עמידה באחד מהם אינו שולל בהכרח את האפשרות. במקרים רבים מדובר בתנאים הניתנים לשיפור לפני תחילת התהליך.

מצבים הדורשים הערכה נוספת

המצבים המפורטים להלן אינם מהווים מניעה מוחלטת, אך הם משנים את התכנון, את הסיכון או את לוח הזמנים, ומחייבים בירור מעמיק יותר לפני קבלת החלטה.

עישון

עישון משפיע על אספקת הדם לרקמות ועל תהליכי ההחלמה, וקשור בספרות המקצועית לשיעורי כישלון גבוהים יותר ולסיכון מוגבר לדלקת סביב השתל. הנושא נדון בגלוי, ובמקרים רבים ניתנת המלצה להפסקה או לצמצום בתקופה שסביב הניתוח.

סוכרת

סוכרת מאוזנת אינה מהווה בדרך כלל מניעה. סוכרת שאינה מאוזנת משפיעה על החלמת רקמות ועל הסיכון לזיהום, ולכן נדרש תיאום עם הרופא המטפל והערכה של מידת האיזון לפני קבלת החלטה.

מחלת חניכיים

דלקת פעילה ברקמות התומכות מטופלת לפני ההשתלה. שתל המוחדר לסביבה דלקתית חשוף לסיכון מוגבר, ומטופלים עם היסטוריה של מחלת חניכיים נמצאים בסיכון גבוה יותר לדלקת סביב השתל גם בהמשך, ולכן מלווים בתוכנית מעקב הדוקה יותר.

טיפולים תרופתיים

תרופות המשפיעות על חילוף החומרים בעצם, על קרישת הדם או על המערכת החיסונית עשויות להשפיע על התכנון ועל עיתוי הטיפול. חשוב לעדכן על כל תרופה קבועה, כולל תוספי תזונה, לפני הבדיקה.

טיפולים אונקולוגיים באזור הראש והצוואר

מטופלים שעברו הקרנות באזור הלסתות דורשים הערכה נפרדת ותיאום עם הגורם המטפל, בשל השפעת ההקרנה על רקמת העצם.

חריקת שיניים

ברוקסיזם מגדיל את העומס המכני על השיקום. הוא אינו מונע השתלה, אך נלקח בחשבון במספר השתלים, בבחירת החומרים ובתכנון הסגר, ולעיתים מלווה בהמלצה לסד לילה.

עצם מוגבלת בכמות או בממדים

מצב שכיח, בעיקר כאשר חלפו שנים מאז אובדן השן. ברוב המקרים ניתן לטפל בו באמצעות הליך מכין, כמפורט בסעיפי השתלת העצם והרמת הסינוס בהמשך.

שימור שן טבעית מול עקירה

אחת השאלות המשמעותיות בתכנון היא האם שן קיימת ניתנת לשימור או שעדיף לעקור אותה ולשקם באמצעות שתל. אין לשאלה זו תשובה גורפת, והיא נבחנת בכל מקרה לגופו.

שן טבעית קשורה לעצם באמצעות רצועה פריודונטלית, המספקת רגישות עדינה ללחץ ותורמת לפיזור כוחות. שתל חסר מבנה זה. לכן, כאשר שן ניתנת לשימור בפרוגנוזה סבירה, לרוב תישקל תחילה האפשרות לשמרה.

מנגד, שימור של שן בעלת פרוגנוזה ירודה עלול להוביל לאובדן עצם נוסף באזור, ולהקשות על שיקום עתידי. במצבים מסוימים עקירה מתוכננת, לעיתים בשילוב שימור רכס, מציבה נקודת פתיחה טובה יותר.

השיקולים הנבחנים כוללים את מידת הנזק למבנה השן, את מצב רקמות התמיכה, את הצלחתו או כישלונו של טיפול שורש קודם, את מיקום השן בסגר ואת התוכנית הכוללת לפה. גם עלות וזמן הם שיקולים לגיטימיים, והם מוצגים בגלוי.

תהליך קבלת ההחלטה הקלינית

התכנון מתבצע ברצף קבוע. כל שלב מספק מידע שבלעדיו השלב הבא אינו אפשרי.

1. תשאול רפואי. היסטוריה רפואית, מחלות רקע, תרופות קבועות, ניתוחים קודמים, אלרגיות והרגלים — ובכלל זה עישון וחריקת שיניים.
2. בדיקה קלינית. הערכת השיניים הקיימות, רקמות החניכיים, הרקמות הרכות, הסגר, מידת פתיחת הפה וקו החיוך.
3. סריקה תוך-פומית. הסריקה מאפשרת יצירת מודל דיגיטלי של מבנה הפה והשיניים ומשמשת לתכנון השיקום.
4. הדמיית CBCT. הערכה תלת-ממדית של כמות העצם, ממדיה והמבנים האנטומיים הרלוונטיים לתכנון ההשתלה.
5. ניתוח הממצאים. שילוב המידע הקליני, הסריקה וההדמיה לכדי תמונה אחת, כולל תכנון מיקום השתל ביחס לשיקום המתוכנן.
6. הצגת תוכנית הטיפול. פירוט השלבים, ההליכים המכינים הנדרשים, לוחות הזמנים הצפויים, החלופות והסיכונים.
7. קבלת החלטה משותפת. ההחלטה מתקבלת לאחר שהמטופל הבין את האפשרויות ואת המשמעות של כל אחת מהן.

ברצף זה קיים עיקרון מנחה אחד: התכנון מתחיל מהשיקום הסופי ועובד לאחור. מיקום השתל נגזר מהמקום שבו השן צריכה לשבת, ולא רק מהמקום שבו יש עצם זמינה. כאשר סדר זה מתהפך, התוצאה עלולה להיות שתל יציב הנושא שיקום שאינו מתפקד או אינו אסתטי.

הדמיית CBCT

CBCT (Cone Beam Computed Tomography) היא הדמיה תלת-ממדית המיועדת לאזור הלסתות. היא מספקת מידע על כמות העצם, ממדיה והמבנים האנטומיים הרלוונטיים לתכנון ההשתלה — מידע שצילום דו-ממדי אינו יכול לספק.

צילום פנורמי מציג את הלסת כתמונה שטוחה. הוא אינו מאפשר להעריך את רוחב הרכס, את צפיפות העצם או את המרחק המדויק ממבנים אנטומיים בציר השלישי. תכנון שתל על בסיס צילום דו-ממדי בלבד נשען על הערכה, ולא על מדידה.

מה נמדד בהדמיה

• גובה העצם באתר המיועד, ביחס למבנים שמתחתיו או מעליו.
• רוחב הרכס, הקובע במידה רבה את קוטר השתל שניתן לשקול.
• צפיפות העצם, המשפיעה על היציבות הראשונית ועל פרוטוקול ההחלמה.
• מיקום התעלה העצבית בלסת התחתונה.
• גבולות חלל הסינוס בלסת העליונה האחורית.
• ממצאים נלווים — נגעים, שורשים שנותרו, שינויים ברקמת העצם.

קרינה

מינון הקרינה בהדמיית CBCT דנטלית נמוך משמעותית מזה של סריקת CT רפואית של אזור הראש. עם זאת, מדובר בבדיקה המערבת קרינה מייננת, ולכן היא מתבצעת כאשר קיימת הצדקה קלינית ובשדה הסריקה המצומצם ביותר המספק את המידע הנדרש.

Diagnocat — ניתוח ממוחשב של ההדמיה

Diagnocat היא תוכנה לניתוח ממוחשב של הדמיות דנטליות. היא סורקת את ההדמיה ומסמנת ממצאים אפשריים, ומשמשת כשכבת בקרה נוספת על הקריאה הקלינית של הצילום.

התוכנה מסייעת בניתוח ואינה מחליפה שיקול דעת קליני. הפענוח הסופי, ההחלטה אילו ממצאים רלוונטיים ואילו אינם, וההחלטה הטיפולית עצמה — נעשים על ידי הרופא. תפקידה של התוכנה הוא לצמצם את הסיכוי שממצא ייעלם מהעין, ולא לקבוע מה משמעותו.

שימוש בכלי כזה משמעותי במיוחד בהדמיות תלת-ממדיות, המכילות מאות חתכים. סקירה שיטתית של כולם היא משימה תובענית, וסיוע ממוחשב מוסיף שכבת בקרה על התהליך.

סריקה תוך-פומית דיגיטלית

הסריקה מאפשרת יצירת מודל דיגיטלי של מבנה הפה והשיניים ומשמשת לתכנון השיקום. במקום חומר הטבעה המוחדר לפה, סורק אופטי מצלם את השיניים והרקמות ובונה מהם מודל תלת-ממדי.

מה זה משנה בפועל

• נוחות. אין חומר הטבעה, אין תחושת מחנק ואין המתנה להתקשות.
• שמירה והשוואה. המודל נשמר וניתן להשוואה לאורך זמן — שימושי במעקב אחר שחיקה, נסיגת חניכיים או שינויים בסגר.
• העברה למעבדה. הקובץ מועבר ישירות, ללא שלב פיזי ביניים.
• שילוב עם ההדמיה. המודל הדיגיטלי וההדמיה התלת-ממדית ניתנים לשילוב בתוכנת תכנון אחת, כך שמיקום השתל נקבע ביחס לעצם ולשיקום המתוכנן במקביל.

השילוב האחרון הוא המשמעותי ביותר מבחינה קלינית. הוא מאפשר לקבוע את מיקום השתל לפי המקום שבו השן צריכה לשבת, ולא רק לפי המקום שבו קיימת עצם.

ניתוח מונחה

ניתוח מונחה (Guided Surgery) הוא ביצוע ההשתלה בעזרת סד ניתוחי אישי, המיוצר על בסיס התכנון הדיגיטלי ומכוון את הקידוח לפי המיקום, הזווית והעומק שתוכננו מראש.

הסד מיוצר לאחר שילוב ההדמיה והמודל הדיגיטלי ותכנון מיקום השתל. הוא יושב על השיניים הקיימות או על הרכס, ומכיל שרוולי הכוונה התואמים למקדחים.

מתי נשקל

• כאשר המרווח למבנים אנטומיים מצומצם.
• כאשר מתוכננים מספר שתלים שיש לתאם ביניהם.
• כאשר התכנון האסתטי מחייב דיוק בזווית ובעומק.
• כאשר מתוכננת העמסה מיידית והשיקום הזמני מיוצר מראש.

הניתוח המונחה מצמצם את הפער בין התכנון לביצוע, אך אינו מבטל את הצורך בשיקול דעת במהלך ההליך. ממצא בלתי צפוי במהלך הניתוח עשוי לחייב שינוי, והרופא נשאר הגורם המחליט.

PRF

PRF (Platelet-Rich Fibrin) הוא תכשיר המופק מדם המטופל עצמו. דגימת דם נלקחת במרפאה, מסובבת במרכזת, והשכבה העשירה בטסיות ובפיברין מופרדת ומשמשת באתר הניתוח.

מכיוון שמקור החומר בגוף המטופל, אין בו רכיב זר. השימוש בו נעשה כתמיכה בתהליכי ההחלמה של הרקמות, ולעיתים בשילוב עם חומרי מילוי בהליכי השלמת עצם.

הספרות המקצועית בנושא ממשיכה להתפתח, והשימוש נעשה כמרכיב משלים בתוך הליך מתוכנן — לא כטיפול העומד בפני עצמו ולא כגורם המבטיח תוצאה.

השתלה מיידית

השתלה מיידית היא החדרת השתל באותו מעמד שבו נעקרת השן, במקום להמתין להחלמת האתר.

תנאים הנבחנים

• היעדר דלקת פעילה באתר העקירה.
• שלמות דפנות העצם סביב המכתש, ובעיקר הדופן החיצונית.
• יציבות ראשונית מספקת של השתל בעצם שמעבר לאתר העקירה.
• מצב הרקמות הרכות באזור, בעיקר כאשר מדובר באזור אסתטי.

כאשר התנאים מתקיימים, ההשתלה המיידית מקצרת את התהליך הכולל ומצמצמת את מספר ההליכים הכירורגיים. כאשר אינם מתקיימים, ההמתנה היא הבחירה הנכונה — לעיתים בשילוב שימור רכס בזמן העקירה, כדי לצמצם את איבוד העצם עד להשתלה.

העמסה מיידית

העמסה מיידית היא הרכבת שיקום זמני על השתל בסמוך להחדרתו, כך שהמטופל אינו נותר עם חסר נראה. זהו המונח המדויק למה שמכונה לעיתים "שיניים ביום אחד".

חשוב להבחין: השיקום המורכב בשלב זה הוא זמני. תהליך האוסאואינטגרציה ממשיך להתרחש תחתיו, והשיקום הקבוע מורכב רק בתום תקופת ההחלמה.

מה נבחן לפני

• יציבות ראשונית של השתל, הנמדדת במהלך ההחדרה.
• איכות וכמות העצם באתר.
• הסגר — האם ניתן לעצב את השיקום הזמני כך שלא יישא עומס ישיר.
• חריקת שיניים, המגדילה את העומס ומשנה את שיקול הדעת.
• מספר השתלים ואפשרות לחבר ביניהם לצורך פיזור כוחות.

העמסה מיידית אינה מתאימה לכל מקרה, וביצועה בתנאים שאינם מתאימים מגדיל את הסיכון לכישלון קליטה. כאשר התנאים אינם מתקיימים, קיימות חלופות זמניות אחרות המאפשרות תפקוד סביר בתקופת הביניים.

השתלת עצם

לאחר אובדן שן, העצם שהחזיקה אותה מאבדת את הגירוי המכני שסיפק השורש ומתחילה בתהליך של הצטמקות. התהליך מהיר יותר בחודשים הראשונים ונמשך בקצב איטי יותר לאורך שנים. ככל שחלף זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי שיידרש הליך להשלמת עצם.

סוגי הליכים

• שימור רכס — מתבצע בזמן העקירה, במטרה לצמצם את הצטמקות העצם ולשפר את נקודת הפתיחה להשתלה עתידית.
• השלמת עצם מקומית — הוספת חומר מילוי באזור מוגדר, לעיתים במקביל להחדרת השתל.
• הרחבת רכס — כאשר גובה העצם מספק אך רוחבה אינו מאפשר את קוטר השתל המתוכנן.
• הגבהת רכס — הליך נרחב יותר, כאשר חסר גובה משמעותי.

חומרי מילוי

קיימים חומרים ממקור עצמי, ממקור בעלי חיים מעובד, ממקור אנושי מעובד וסינתטיים. הבחירה נגזרת מהיקף החסר, מהאתר, ממשך ההחלמה הצפוי ומהעדפות המטופל לאחר הסבר. לכל סוג מאפיינים שונים בקצב הספיגה ובאופן שבו העצם החדשה נבנית.

עיתוי

לעיתים ניתן לבצע את השלמת העצם ואת החדרת השתל באותו מעמד, ולעיתים נדרשת המתנה של חודשים בין ההליכים. הקביעה נגזרת מהיקף החסר ומיציבות השתל הצפויה.

הרמת סינוס

באזור האחורי של הלסת העליונה גובל הרכס בחלל הסינוס המקסילרי. לאחר אובדן שיניים באזור זה, גובה העצם הזמין להשתלה עשוי להיות מוגבל — הן בשל הצטמקות הרכס מלמטה והן בשל התרחבות החלל מלמעלה.

הרמת סינוס היא הליך שמטרתו להגדיל את גובה העצם הזמין, באמצעות הרמה עדינה של רירית הסינוס והוספת חומר מילוי במרחב שנוצר.

שתי גישות

• גישה סגורה — מתבצעת דרך אתר השתל עצמו, מתאימה כאשר נדרשת תוספת גובה מתונה, ולרוב במקביל להחדרת השתל.
• גישה פתוחה — מתבצעת דרך חלון בדופן הצדית, מתאימה כאשר נדרשת תוספת גובה משמעותית. לעיתים השתל מוחדר באותו מעמד, ולעיתים לאחר תקופת החלמה.

הבחירה בין הגישות נגזרת מגובה העצם הקיים, ממצב רירית הסינוס כפי שהוא נראה בהדמיה ומהיקף השיקום המתוכנן. מצבים דלקתיים בסינוס נבדקים לפני ההליך, ולעיתים נדרש בירור נוסף.

הרחבנו על שני ההליכים בעמוד הרמות סינוס והשתלות עצם.

שיקום לסת מלאה

שיקום לסת ללא שיניים, או לסת שבה השיניים הנותרות אינן ניתנות לשימור, מתבצע באמצעות מספר שתלים הנושאים שיקום קבוע או תותבת מיוצבת.

מספר השתלים נגזר מהאנטומיה, ממצב העצם, מתוכנית השיקום ומשיקולים ביומכניים. אין מספר אחיד המתאים לכל מטופל, ואין פרוטוקול קבוע. הלסת העליונה והתחתונה נבדלות זו מזו באיכות העצם ובאנטומיה, ושיקום קבוע ושיקום נשלף מציבים דרישות שונות.

השיקולים הנבחנים

• אנטומיה. מיקום הסינוס בלסת העליונה, מיקום התעלה העצבית בתחתונה, צורת הרכס ושיפועו.
• מצב העצם. נפח, ממדים וצפיפות לאורך הרכס, ולא רק בנקודה בודדת.
• סוג השיקום. קבוע או נשלף, חומר השיקום, אורך הזרוע הנתמכת.
• ביומכניקה. פיזור השתלים לאורך הרכס, זוויות, חלוקת עומסים, הסגר מול הלסת הנגדית.
• תחזוקה. יכולת המטופל לנקות את השיקום ביום-יום, ואפשרות לתקן רכיב בודד בעתיד.

קבוע מול נשלף

שיקום קבוע נשאר במקום ומרגיש קרוב יותר לשיניים טבעיות. הוא דורש תנאי עצם מתאימים, ניקוי יומיומי קפדני באזורים שקשה להגיע אליהם, ותיקון שלו מורכב יותר.

שיקום נשלף מיוצב מוסר לניקוי. הוא לרוב פחות תובעני מבחינת תנאים מקדימים, קל יותר לניקוי ולתיקון, אך התחושה שונה ונדרשת תקופת הסתגלות.

ההחלטה אינה טכנית בלבד. היא כוללת שאלה על אורח החיים ועל מה שהמטופל מוכן לתחזק לאורך שנים, והיא נשאלת בגלוי לפני קבלת ההחלטה.

מערכות שתלים

במרפאה נעשה שימוש במערכות שתלים ממספר יצרנים, ביניהן MIS, Straumann, Alpha-Bio ו-Dentalis.

בחירת המערכת תלויה במקרה הקליני. מערכות שונות נבדלות בגיאומטריית השתל, בעיבוד פני השטח, בסוגי החיבור למבנה ובמגוון הרכיבים המשקמים הזמינים. שיקולים כמו איכות העצם באתר, קוטר וגובה זמינים, סוג השיקום המתוכנן וזמינות רכיבים לאורך שנים — כולם משתתפים בהחלטה.

מה נבחן בבחירת מערכת

• התאמה לאתר — קטרים וגבהים זמינים ביחס למה שההדמיה מראה.
• סוג החיבור בין השתל למבנה והשלכותיו על הרקמות סביב.
• זמינות רכיבים לאורך זמן — שיקול מהותי, משום שהשיקום עשוי לדרוש תיקון שנים לאחר ההשתלה.
• תיעוד מקצועי ומעקב ארוך טווח הקיים למערכת.

מטופל המבקש לדעת באיזו מערכת נעשה שימוש במקרה שלו מקבל את המידע, וכן את פרטי השתל לצורך תיעוד אישי.

החלמה

היממה הראשונה

נפיחות ורגישות באזור הן חלק צפוי מהתהליך. קירור לסירוגין בשעות הראשונות מסייע בהפחתת נפיחות. מומלץ להימנע ממאמץ גופני, מאכילת מזון חם או קשה ומשטיפות פה נמרצות.

השבוע הראשון

הנפיחות דועכת בהדרגה, לרוב עם שיא ביום השני או השלישי. ההנחיות כוללות תזונה רכה, צחצוח עדין באזורים שאינם אתר הניתוח, ושמירה על הוראות השטיפה שניתנו. עישון בתקופה זו מפריע ישירות להחלמה.

מתי לפנות למרפאה

• כאב המתגבר לאחר היום השלישי במקום לדעוך.
• נפיחות המתרחבת או מלווה בחום.
• דימום שאינו נפסק בלחץ.
• תחושת נימול מתמשכת.
• תחושת תזוזה של השיקום הזמני.

תקופת ההחלמה בעצם

משך התקופה שבין החדרת השתל לבין השיקום הקבוע משתנה לפי איכות העצם, לפי האתר ולפי הצורך בהליכים מכינים. בתקופה זו מרבית המטופלים מקבלים פתרון זמני המאפשר תפקוד סביר.

השלבים המשקמים

בתום ההחלמה נחשף השתל, מותקן עליו מבנה, והרקמות הרכות מקבלות פרק זמן להתעצב סביבו. לאחר מכן מתבצעת סריקה או הטבעה, מיוצר השיקום ומורכב, ונבדק הסגר. תיקונים קטנים בשבועות הראשונים הם חלק שגרתי מהתהליך.

תחזוקה לאורך זמן

שתל אינו מתעפש, אך הרקמות שסביבו רגישות להצטברות רובד חיידקי בדומה לרקמות שסביב שן טבעית — ובמובנים מסוימים אף יותר, בשל היעדר הרצועה הפריודונטלית.

• צחצוח פעמיים ביום, בדגש על קו המפגש בין השיקום לרקמה.
• ניקוי בין-שיני יומיומי בכלים שהותאמו לשיקום הספציפי. שיקום נרחב וכתר בודד אינם מתנקים באותה דרך.
• ניקוי מקצועי בתדירות שנקבעת אישית. מטופלים עם היסטוריה של מחלת חניכיים נדרשים לתדירות גבוהה יותר.
• ביקורת תקופתית, הכוללת בדיקת הרקמות סביב השתל, בדיקת סגר וצילום בקרה כשנדרש.
• סד לילה למטופלים החורקים שיניים.
• הפסקת עישון — הגורם הבודד המשפיע ביותר על בריאות הרקמות סביב השתל לאורך זמן.

סיכונים וסיבוכים

השתלת שיניים היא הליך מבוסס ונפוץ, אך ככל הליך רפואי היא כרוכה בסיכונים. הצגתם היא חלק מקבלת החלטה מושכלת.

סיבוכים מוקדמים

• כשל בקליטת השתל. השתל אינו משתלב בעצם. במצב כזה הוא מוסר, האתר מחלים, ולרוב ניתן לשקול השתלה חוזרת לאחר מכן.
• זיהום באתר הניתוח. מטופל בהתאם לממצא.
• נפיחות, דימום ורגישות — תופעות צפויות הנמשכות בדרך כלל ימים ספורים.
• פגיעה במבנה אנטומי סמוך. סיבוך נדיר, שהתכנון על בסיס הדמיה תלת-ממדית נועד לצמצם. בלסת התחתונה עלולה להתבטא בשינוי תחושה, לרוב חולף ולעיתים ממושך.
• חדירה לחלל הסינוס בלסת העליונה, לרוב ניתנת לניהול במהלך ההליך.

סיבוכים מאוחרים

• מוקוזיטיס סביב שתל — דלקת הפיכה ברקמה הרכה, ללא איבוד עצם. מטופלת בניקוי ובשיפור היגיינה.
• פרי-אימפלנטיטיס — דלקת המלווה באיבוד עצם סביב השתל. דורשת טיפול, ובמקרים מתקדמים עלולה להוביל לאיבוד השתל.
• סיבוכים מכניים — התרופפות או שבר של בורג, סדק בשיקום, שחיקה. לרוב ניתנים לתיקון.
• נסיגת רקמה באזור אסתטי, המשפיעה על המראה.

מה אנחנו לא מבטיחים

איננו מבטיחים הצלחה מוחלטת, איננו מבטיחים טיפול ללא כאב ואיננו מציגים תוצאה אחידה לכל מטופל. שיעורי ההצלחה המדווחים בספרות המקצועית מתייחסים לאוכלוסיות ולתנאי מחקר מוגדרים, ואינם ניתנים להעברה כהבטחה למטופל מסוים.

מה שכן: תכנון המבוסס על בדיקה והדמיה, הצגה מלאה של החלופות והסיכונים, וליווי לאורך התהליך כולו.

תובנות קליניות

מיתוס מול עובדה

חלופות שיקום והשוואה ביניהן

שתל אינו האפשרות היחידה לשיקום שן חסרה. ההשוואה בין החלופות נעשית בכל מקרה לגופו, והיא כוללת שיקולים קליניים, תחזוקתיים, זמניים וכלכליים.

שתל בודד עם כתר

מחליף את השורש ואת הכתר. אינו מערב את השיניים השכנות, ומספק גירוי מכני לעצם באזור. דורש הליך כירורגי, תנאי עצם מתאימים ותקופת החלמה. ניקוי היומיומי דומה לזה של שן טבעית, אך הרקמה סביבו רגישה יותר להזנחה.

גשר נשען על שיניים

פתרון קבוע שאינו כרוך בכירורגיה ומסתיים בזמן קצר יחסית. מחייב השחזה של השיניים משני צדי החסר, גם כאשר הן שלמות. אינו מונע את הצטמקות העצם מתחת לחלק התלוי, והניקוי מתחתיו דורש כלים ייעודיים. כאשר השיניים השכנות כבר זקוקות לכתרים מסיבות אחרות, השיקול משתנה.

תותבת חלקית נשלפת

אינה כרוכה בכירורגיה ועלותה נמוכה יחסית. מאפשרת שיקום של חוסרים מפוזרים בלסת. התחושה שונה מזו של שיקום קבוע, נדרשת הסתגלות, והווים הנאחזים בשיניים עלולים להעמיס עליהן לאורך זמן. דורשת הסרה לניקוי.

תותבת מלאה

מתאימה ללסת ללא שיניים. אינה כרוכה בכירורגיה, אך יציבותה תלויה בצורת הרכס ובמידת הצטמקותו, והיא עשויה לאבד יציבות עם השנים. ייצוב באמצעות שתלים משנה את התמונה באופן משמעותי.

שיקום קבוע נתמך שתלים בלסת מלאה

נשאר במקום, מרגיש קרוב יותר לשיניים טבעיות ומצמצם את המשך הצטמקות הרכס באזורי השתלים. דורש תנאי עצם מתאימים, ניקוי יומיומי קפדני, ותיקון עתידי שלו מורכב יותר.

ללא שיקום

גם זו אפשרות, ויש מקרים שבהם היא סבירה — למשל חוסר בשן אחרונה שאין לה שן נגדית ושאינה משפיעה על הלעיסה או על המראה. במקרים אחרים, אי-שיקום מוביל עם השנים לנטייה של שיניים סמוכות, לשינוי בסגר ולהמשך הצטמקות העצם, ומקשה על שיקום עתידי.

מה כדאי לשאול לפני שמתחילים

הבנה של תוכנית הטיפול היא חלק מקבלת החלטה מושכלת. השאלות הבאות רלוונטיות בכל מרפאה, לא רק כאן:

• מה הממצא שעליו מבוססת ההמלצה, ומה ההדמיה מראה?
• אילו חלופות קיימות, ומה היתרון והחיסרון של כל אחת במקרה שלי?
• האם נדרשים הליכים מכינים, ומה לוח הזמנים הכולל?
• מה יקרה בתקופת הביניים — האם יהיה פתרון זמני?
• מהם הסיכונים הספציפיים במקרה שלי, ולא באופן כללי?
• באיזו מערכת שתלים ייעשה שימוש, ואיך אקבל תיעוד שלה?
• מה כוללת התחזוקה לאחר מכן, ובאיזו תדירות?
• מה קורה אם משהו משתנה במהלך הדרך — מי מעדכן אותי ומתי?
• מה כלול בעלות ומה אינו כלול?

תשובה שאינה ברורה היא סיבה לשאול שוב, לא סיבה להתקדם.

מונחים שכדאי להכיר

שאלות נפוצות

אודות ד"ר פבלו שילמן

ד"ר פבלו שילמן עומד בראש המרכז הרפואי שילמן ברמת השרון, ומתמקד בהשתלות שיניים, שיקום הפה, רפואת שיניים דיגיטלית וטיפולי לייזר.

הוא בוגר Colegio Odontológico Colombiano משנת 1984, שסיים את לימודיו שני במחזור וזכה במדליית כסף, והשלים תוכנית להשכלה מתקדמת בשיקום הפה — Advanced Education Program in Prosthodontics.

ד"ר שילמן הוא Diplomate של ICOI — הקונגרס הבינלאומי לאימפלנטולוגים, ובעל Mastership של ALD — האקדמיה לרפואת שיניים בלייזר.

ד"ר נורברטו סגל — מומחה לכירורגיית פה ולסתות.

האבחון, ההדמיה, התכנון והביצוע מתבצעים במרפאה אחת וברצף אחד, כך שאין מעברים בין גורמים שונים באמצע תהליך ארוך.

המידע בעמוד זה הוא מידע רפואי כללי ואינו מהווה תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ אישי. כל החלטה טיפולית מתקבלת באופן פרטני, לאחר בדיקה קלינית והדמיה, ובהתאם למצבו הקליני של המטופל. תוצאות הטיפול משתנות מאדם לאדם. נכתב ונערך על ידי הצוות הרפואי של מרכז רפואי שילמן, רמת השרון.